צורן נ' אופטיקה הלפרין בע"מ

פסק דין

זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (השופטת בדימוס רחל חוזה) מיום 20.6.2012, לפיו נדחתה תביעתו של המערער בקשר לביטול עיסקה לרכישת שני זוגות משקפיים.

כעולה מתיק בית המשפט לתביעות קטנות ומפסק הדין, כנגד עדותו של התובע, שהעיד על הדברים שאירעו מידיעתו האישית, לא עמדה כל עדות מידיעה אישית, אלא גירסה שהובאה מפי נציגה של המשיבה שלא היתה נוכחת באירועים ולא יכלה להעיד עליהם מידיעה אישית. למרות זאת מצא בית המשפט לנכון לקבוע את העובדות כגירסת המשיבה, מבלי לומר שהיא אינה מאמינה למערער, תוך קביעה שהתובע לא הוכיח את תביעתו. אם הכוונה שהתובע לא הוכיח לכאורה את תביעתו, הרי התובע הוכיח לכאורה את תביעתו. אם הכוונה שההוכחות שהובאו על ידי התובע אינן מספיקות, אדון בכך בהמשך. העובדה שהעובדות נקבעו על פי גירסת מי שלא היתה עדה לאירועים כנגד עדותו של מי שהעיד מידיעתו האישית, שלא נקבע שעדותו לא מהימנה, מצדיקה התערבות ערכאת הערעור בפסק הדין ושינויו כך שיתאים לדין.

כעולה מנספח 2 לכתב התביעה, שהוא צילום חלון הראווה של חנות המשיבה, היא מתיימרת למכור עדשות מסוג ZEISS. כפי שהעיד המערער, ועדותו לא נסתרה, היו לו עדשות כאלה קודמות והוא ביקש להחליף אותן בעדשות מאותה תוצרת, מתקדמות יותר. נאמר לו שיתקינו לו עדשות מתוצרת מולטיקום שהיא חברה-בת של ZEISS, והוא הסכים.

אין חולק, שמולטיקום אינה חברה-בת של ZEISS. הגירסה שלפיה ביצע המערער עיסקה על בסיס ההנחה שהוא מקבל עדשות המיוצרות על ידי חברה-בת של ZEISS, לא נסתרה בעדות קבילה. בסיס העיסקה הוא הטעיה אסורה על פי סעיף 2 (א) (6) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, והמערער היה זכאי לביטול העיסקה.

אני דוחה את טענת המשיבה, כאילו הטענה שאין מדובר בעדשות ZEISS הועלתה לראשונה בכתב התביעה והיא המצאה מאוחרת. כפי שטען המערער בפניי, הטענה לא הועלתה אפילו בכתב התביעה, מכיוון שהמערער לא ידע שמצג זה אינו נכון, עד אשר קרא את כתב ההגנה. זו הסיבה שלא טען זאת במכתבו מיום 8.1.12.

בית המשפט קמא קבע שהתובע נכשל בהוכחת טענתו שהעדשות שרכש אינן איכותיות כמו עדשות ZEISS, או שהן פגומות בדרך אחרת ובלתי מתאימות לתובע, משום שלא הביא תיעוד של רופא או מומחה לכך. רופא עיניים אינו עוסק בהתאמת עדשות והציפייה שיובא תיעוד מטעם רופא עיניים היא ציפיית שווא. לכל היותר עשוי הרופא לרשום את תלונתו של החולה שבפניו על כך שהעדשות אינן מתאימות לו. אינני יודע לאיזה מומחה התכוון בית המשפט קמא, אבל התאמת עדשות מולטיפוקליות לחובש המשקפיים היא עניין אינדבידואלי, הנמדד לפי הרגשתו של כל אדם ואדם.

על כך העיד המערער בכתב תביעתו, שעם קבלת הזוג הראשון ב-8.1.12 הסתבר לו שהעדשות מכילות איזורי טשטוש נרחבים הפוגעים בפעילות OUTDOOR ומבנה אזור הקריאה מכביד על הקריאה ויתר פעילויות INDOOR. המוכרות בחנות אמרו לו שצריך להתרגל, ומכאן שהבינו גם הן שמדובר בנושא אינדבידואלי הכרוך בהסתגלות האדם עצמו, ולא בנושא השווה לכל נפש. אף המשיבה לא טענה שיש מדדים אובייקטיביים להסתגלות אדם לעדשות מולטיפוקליות. באותו יום, על מנת לצמצם את הנזק, ביקש שלא להכין את הזוג השני. באותה עת, עדיין לא ביטל את העיסקה לגבי הזוג הראשון, והמשיך להשתמש בזוג הראשון משך כשבועיים, כאמור בכתב התביעה בנסיון להתרגל. משהנסיון לא צלח, דרש את ביטול העיסקה גם לגבי הזוג הראשון.

ביטול העיסקה לגבי הזוג הראשון היה כדין, הן משום שהמערער הוטעה לחשוב שהוא מזמין עדשות מבית ZEISS, כאשר אין הדבר כך, והן משום שהעדשות אינן מתאימות לשימוש הסביר שביקש המערער לעשות בהן.

לא הוכח מתי החל ביצוע הזוג השני, ומדוע לא הפסיקה המשיבה את ייצורו כאשר קיבלה את מכתבו של המערער ביום 8.1.12, הוא יום קבלת הזוג הראשון, כאשר הוסכם שתחילת ביצוע הזוג השני תהיה לאחר קבלת הזוג הראשון. באי היענות לדרישתו של המערער להפסיק את ביצוע הזוג השני, לאחר שנכווה בזוג הראשון, פעלה המשיבה שלא כדין. התוצאה היא שיש לבטל את העיסקה גם לגבי הזוג השני, בנוסף על הזוג הראשון.

שקלתי את האפשרות לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לדיון מחדש בבית המשפט לתביעות קטנות. הגעתי למסקנה שאין לנקוט בדרך זו, הן משום שהמשיבה לא ביקשה זאת, והן משום שהמשיבה כבר ביצעה את בחירתה כיצד להוכיח את עמדתה.

על פי כל האמור לעיל אני מבטל את פסק הדין של בית המשפט קמא, מקבל את התביעה ומחייב את המשיבה להשיב למערער את הסך של 6,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.1.12, ועוד הוצאות משפט בערכאה זו ובערכאה הקודמת בסך 6,000 ₪.

המזכירות תשיב למערער את העירבון שהפקיד.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: